מינוי אפוטרופוס לילדים קטינים בישראל: מי יגדל את הילדים אם יקרה לנו משהו
רוב ההורים שמנסים לענות על השאלה הזו שואלים "את מי נרשום בצוואה". זו כבר השאלה השנייה. השאלה הראשונה היא מי בכלל ממנה אפוטרופוס לילד בישראל, והתשובה עליה משנה את כל התכנון: צוואה אינה ממנה אפוטרופוס. בית המשפט לענייני משפחה הוא הגורם היחיד שממנה, ורצון ההורה הוא הנחיה חזקה שמונחת לפניו, לא החלטה שכבר התקבלה. במדריך הזה נסביר מה קורה מבחינה משפטית כשהורה אחד נפטר ומה קורה כששני ההורים אינם, מה ההבדל בין מסמך הבעת רצון לבין צוואה, למה ייפוי כוח מתמשך אינו הכלי לשאלה הזו, ולמה ההחלטה מי יגדל את הילד וההחלטה מי ינהל את כספו הן שתי החלטות נפרדות שרוב ההורים מקבלים בטעות כאחת.
ארבע נקודות עיגון לפני שנכנסים לפרטים
1. אין מסמך שממנה אפוטרופוס לילד. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מפקיד את סמכות המינוי בידי בית המשפט. כל מסמך שההורה עורך מראש הוא הנחיה שמופנית אל בית המשפט, ולא תחליף להחלטתו.
2. פטירה של הורה אחד אינה יוצרת חלל. סעיף 28 לחוק קובע: "מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני". ההעברה נעשית מכוח החוק, ואינה מותנית בהליך.
3. שני מסמכים שונים לשני תרחישים שונים. מסמך הבעת רצון נועד למצב שבו ההורה עדיין בחיים אך חדל להיות מסוגל לתפקד כאפוטרופוס. הבעת רצון בצוואה נועדה למקרה של פטירה. מי שערך רק אחד מהם השאיר מחצית מהתרחישים בלי מענה.
4. מי שיגדל אינו בהכרח מי שינהל את הכסף. החוק מבחין בין אפוטרופסות על עניינו האישי של הקטין לבין אפוטרופסות על רכושו, ומטיל על ניהול הרכוש מערכת אישורים ודיווח נפרדת לחלוטין.
הנחת היסוד שכדאי לבדוק
השאלה שקודמת לשאלה: לא "את מי נמנה", אלא "מי בכלל ממנה"
החיפוש הנפוץ ביותר בנושא הזה הוא "מינוי אפוטרופוס לילדים בצוואה". הניסוח הזה מוכר, אינטואיטיבי, ומופיע בעשרות מקומות ברשת. הוא גם אינו מדויק מבחינה משפטית, וחוסר הדיוק הזה הוא בדיוק מה שגורם למשפחות להישאר בלי הגנה אמיתית.
בישראל, אפוטרופסות על קטין אינה עוברת בהעברה חוזית ואינה נקבעת במסמך פרטי. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר מי משמש אפוטרופוס מכוח החוק עצמו, ובאילו נסיבות בית המשפט נדרש למנות אפוטרופוס. ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדם, וכל מינוי אחר נעשה בהחלטה שיפוטית.
מה שההורה כן יכול לעשות מראש הוא לקבוע, בכתב ובמסגרת שהחוק הכיר בה, למי הוא מבקש שתימסר האפוטרופסות על ילדו. החוק מתייחס לשני מסמכים כאלה: צוואה, ומסמך הבעת רצון. סעיף 64 לחוק נושא את הכותרת "צוואה או מסמך הבעת רצון של הורהו או אפוטרופסו שהוא קרוב של קטין", וסעיף 64א מקביל לו לגבי אפוטרופוס של בגיר. ההסדר הזה נותן לרצון ההורה מעמד ממשי: בית המשפט מונחה לפעול לפי ההוראות שנקבעו, ורשאי לסטות מהן אם ראה שטובת הקטין מחייבת סטייה.
ההבדל בין "המסמך ממנה" לבין "המסמך מנחה את מי שממנה" נשמע סמנטי, והוא אינו סמנטי כלל. הוא קובע מה קורה כשמישהו במשפחה חולק על הבחירה, מה קורה כשהמועמד שנרשם כבר אינו זמין, ומה קורה כשההורה השני עדיין בחיים. בכל אחד מהמצבים האלה, ההכרעה חוזרת לבית המשפט לענייני משפחה.
התרחיש הראשון
מה קורה כשהורה אחד נפטר: סעיף 28, ולמה לרוב אין צורך במינוי
זהו התרחיש השכיח יותר, ודווקא בו הבלבול גדול. לשון סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ברורה: "מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני; ואולם רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לענינים שיקבע בית המשפט".
המשמעות המעשית: ההורה שנותר בחיים אינו נדרש לבקש מינוי, אינו נדרש להוכיח דבר, ואינו מקבל צו. האפוטרופסות המלאה נמצאת בידיו מכוח החוק מרגע הפטירה. משפחות רבות פונות לייעוץ מתוך הנחה שיש הליך שצריך לפתוח, ולעיתים קרובות אין.
הרישא של הסעיף חשובה לא פחות מהסיפא. אותה סיפא מאפשרת לבית המשפט למנות אפוטרופוס בנוסף להורה שנותר, לא במקומו, וגם זה לא כברירת מחדל. סעיף 30 לחוק מציב לכך רף מפורש: "לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס בנוסף על הורה, אלא אם ראה סיבה מיוחדת לכך לטובת הקטין ולאחר שניתנה הזדמנות להורה להשמיע טענותיו".
מכאן נגזרת מסקנה שמפתיעה הורים רבים בשלב התכנון: בקשה שנרשמה בצוואה של הורה אחד למסור את הילדים לגידולו של אדם אחר אינה מדירה את ההורה השני שבחיים. אם ההורה השני חי, כשיר ומתפקד, האפוטרופסות שלו נשענת על החוק, והחלפתו דורשת סיבה מיוחדת ודיון שבו הוא זכאי להשמיע את עמדתו. תכנון שמניח אחרת בנוי על יסוד שלא יחזיק.
התרחיש השני
מה קורה כששני ההורים אינם: כאן ההליך באמת נפתח
סעיף 33 לחוק מונה את הנסיבות שבהן בית המשפט ממנה אפוטרופוס, והראשונה שבהן נוגעת לקטין ששני הוריו אינם ממלאים את תפקידם כלפיו, ובכללה המצב שבו שניהם נפטרו. זהו התרחיש שבו הבקשה למינוי הופכת הכרחית, וזהו גם התרחיש שבו רצון ההורים, אם הובע מראש, מקבל את משקלו המלא.
הבקשה למינוי אפוטרופוס מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור מגוריו של האדם שלגביו מבוקש המינוי, והשירות כרוך באגרה. בהליכים שנוגעים לקטינים בית המשפט נעזר לא פעם בחוות דעת של עובד סוציאלי לסדרי דין, ובוחן את התאמת המועמד לצורכי הילד הספציפי הזה, ולא רק את קרבתו המשפחתית.
בנקודה הזו נכנס לתמונה ההבדל בין משפחה שהשאירה מסמך לבין משפחה שלא. בהיעדר הבעת רצון, בית המשפט בוחן את המועמדים שהתייצבו לפניו. כשקיים מסמך, לפניו כבר מונחת עמדה מפורשת של מי שהכיר את הילד הכי טוב, והוא מונחה לפעול לפיה אלא אם טובת הקטין מחייבת אחרת. ההבדל בין שני המצבים הוא לרוב ההבדל בין החלטה שנשענת על היכרות לבין החלטה שנשענת על התרשמות בדיון.
ההשוואה המרכזית
ארבעה מסמכים, שאלה אחת: מה כל אחד מהם באמת עושה
זו הטבלה שמסדרת את התחום. ארבעת המסמכים שמופיעים בה נזכרים כמעט תמיד באותה שיחה, והם עושים ארבעה דברים שונים לגמרי.
| המסמך | מה הוא עושה בפועל | מתי הוא רלוונטי | מי מכריע בסוף |
|---|---|---|---|
| מסמך הבעת רצון | מציין למי ההורה מבקש שתימסר האפוטרופסות על ילדו הקטין, ואילו הנחיות ילוו את המינוי | בחיי ההורה, כשבשל מוגבלות הוא חדל להיות מסוגל לדאוג לילדו ולקבל החלטות לגביו | בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטת מינוי |
| הבעת רצון בצוואה | מציינת את אותה בקשה למקרה של פטירה, לצד ההסדר הרכושי שבצוואה | לאחר פטירת ההורה | בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטת מינוי |
| ייפוי כוח מתמשך | ממנה מיופה כוח לענייניו של עורך המסמך עצמו: רכושיים, אישיים או רפואיים | כשעורך המסמך חדל להיות מסוגל להבין בעניין שלגביו נערך ייפוי הכוח | מנגנון הכניסה לתוקף הקבוע בחוק, מול האפוטרופוס הכללי |
| צו מינוי אפוטרופוס | המסמך היחיד מבין הארבעה שיוצר בפועל סמכות כלפי הילד | מרגע שניתן, ועד שבית המשפט משנה אותו או עד שהקטין בגר | בית המשפט לענייני משפחה |
| המסקנה: שלושת המסמכים הראשונים מכינים את הקרקע. רק הרביעי יוצר סמכות. תכנון טוב הוא זה שדואג שהשלישייה תוביל את בית המשפט אל ההחלטה שההורים היו רוצים. | |||
שורת ייפוי הכוח המתמשך ראויה להדגשה, כי כאן מרוכזת אחת הטעויות הנפוצות ביותר. ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך שאדם עורך לגבי ענייניו שלו. הוא כלי מצוין, והוא אינו הכלי שקובע מי יגדל את ילדיכם הקטינים. המסמך שהחוק ייעד לשאלה הזו הוא מסמך הבעת רצון. משפחות שערכו ייפוי כוח מתמשך ויצאו מהפגישה בהרגשה שסגרו גם את נושא הילדים, סגרו בפועל נושא אחר.
שתי המלכודות ההפוכות. מצד אחד, ההורה שסומך על ההיגיון המשפחתי: "ברור שאחותי תיקח אותם". ההנחה הזו אינה מסמך, ובית המשפט אינו יודע עליה. מצד שני, ההורה שערך מסמך ויצא בהרגשה שהעניין סגור לחלוטין. המסמך אינו ממנה, הוא מנחה, והוא גם אינו גובר על אפוטרופסותו של הורה שני שנותר בחיים וכשיר. שתי הטעויות מובילות לאותה תוצאה: משפחה שגילתה מאוחר מדי שהתכנון שלה לא כיסה את התרחיש שקרה בפועל.
בדיקה מהירה
בדיקת השלושים שניות: שלוש שאלות להורים שכבר ערכו מסמכים
האם יש לכם מסמך שמתייחס למצב שבו אתם בחיים ואינכם מסוגלים לתפקד, ולא רק למקרה של פטירה?
אם התשובה היא "יש לנו צוואה", כיסיתם תרחיש אחד מתוך שניים. מסמך הבעת רצון הוא זה שנוגע לתקופה שבה ההורה עדיין כאן.
האם המועמד שרשמתם יודע על כך, והאם רשמתם לו חלופה?
אדם שנרשם ואינו מודע עלול לסרב או להיות בלתי זמין בדיוק ברגע הקריטי. מסמך בלי חלופה מחזיר את ההכרעה במלואה לבית המשפט.
האם קבעתם בנפרד מי מנהל את כספו של הילד, או שהנחתם שזה אותו אדם?
גידול הילד וניהול רכושו הן שתי סמכויות שהחוק מפריד ביניהן ומפקח עליהן אחרת. הנחה שקושרת אותן יחד היא הנחה, לא הסדר.
מי שענה "לא" על אחת מהשלוש מחזיק בתכנון חלקי. זה לא אומר שהמסמכים הקיימים חסרי ערך, ולרוב זה כן אומר שנדרשת השלמה ממוקדת ולא עבודה מחדש.
התהליך המעשי
איך קובעים מראש מי יגדל את הילדים: שבעה שלבים
מיפוי התרחישים לפני בחירת המועמד
שלושה מצבים שונים דורשים מענה: הורה אחד אינו מסוגל לתפקד, הורה אחד נפטר, ושני ההורים אינם. לכל אחד מהם השלכה משפטית אחרת, ולא כל אחד מהם דורש מסמך.
בחירת מועמד, וחלופה אחריו
שיקולי הבחירה כוללים יציבות, קרבה לילד, מקום מגורים ומצבו המשפחתי של המועמד. חלופה שנייה אינה גיבוי טכני, היא מה שמונע חזרה של ההכרעה כולה לבית המשפט.
שיחה מקדימה עם מי שנבחר
הסכמה מראש חוסכת את המצב הקשה ביותר: מועמד שנרשם, שמתבקש להיכנס לתפקיד ברגע משברי, ושמגלה אז שאינו יכול.
הפרדת ההחלטה על הגידול מההחלטה על הכסף
אפשר לבחור אדם אחד לשני התפקידים, ואפשר להפריד. ההחלטה צריכה להיות מודעת, מנומקת, ולהיכתב במפורש ולא להישאר משתמעת.
עריכת מסמך הבעת רצון אצל עורך דין שהוסמך לכך
המסמך נערך על ידי עורך דין בעל כרטיס חכם שעבר הכשרה של האפוטרופוס הכללי. אין מדובר בטופס שממלאים לבד, והדרישה הזו היא חלק ממנגנון האמינות של המסמך.
הפקדה אצל האפוטרופוס הכללי ועדכון הצוואה במקביל
המסמך מופקד במחוז הרלוונטי של האפוטרופוס הכללי. במקביל מוודאים שהצוואה מבטאת את אותה בחירה, כדי שהתרחיש שלאחר פטירה והתרחיש שבחיים לא יובילו לשתי תוצאות שונות.
בדיקה תקופתית ועדכון
לידה נוספת, מעבר דירה של המועמד, פרידה, או שינוי במצבו הבריאותי של מי שנרשם, כולם עילות טובות לפתוח את המסמך מחדש. מסמך שנערך פעם אחת ולא נבדק מעולם מאבד מהתאמתו עם הזמן.
מה חשוב לדעת
מה מינוי אפוטרופוס אינו כולל
-
אינו קובע מי יירש את ההורה
סדר הירושה נקבע בחוק הירושה ובצוואה. מי שמונה אפוטרופוס אינו הופך ליורש, ומי שיורש אינו הופך בשל כך לאפוטרופוס.
-
אינו מעביר לאפוטרופוס את כספי הילד לשימושו
הרכוש נשאר של הקטין. האפוטרופוס מנהל אותו לטובתו, בכפוף לפיקוח ולאישורים, ולא לצרכיו שלו.
-
אינו מנתק את הקשר עם ההורה השני שבחיים
מינוי אפוטרופוס בנוסף להורה טעון סיבה מיוחדת ודיון שבו ההורה זכאי להשמיע את טענותיו, לפי סעיף 30 לחוק.
-
אינו פוטר מדיווח ומפיקוח
אפוטרופוס לרכוש כפוף לדיווח שוטף לאפוטרופוס הכללי, ולא לשיקול דעת חופשי.
-
אינו נמשך אחרי גיל 18
עם בגרות הקטין מסתיימת האפוטרופסות עליו, והרכוש שנוהל עבורו עובר לידיו. הורה שרוצה פריסה אחרת של הכסף צריך לתכנן אותה בכלים של דיני הירושה, ולא בכלים של דיני האפוטרופסות.
הצד שכולם שוכחים
מי יגדל את הילד ומי ינהל את כספו: שתי החלטות, לא אחת
כאן נמצא הפער היקר ביותר בתחום. הורה שנפטר משאיר לילדיו, במקרים רבים, נכס משמעותי: דירה, כספי חיסכון, פיצויי ביטוח או חלק בעיזבון. השאלה מי מנהל את הרכוש הזה עד שהילד בוגר היא שאלה נפרדת מהשאלה מי מגדל אותו, והחוק מתייחס אליה בכלים אחרים לגמרי.
אפוטרופוס לרכוש חייב בהגשת דוח כספי מדי שנה לאפוטרופוס הכללי, שמפעיל מערך פיקוח הכולל דרישת דוחות וביקורות. מדובר בהתחייבות מתמשכת ולא בפורמליות חד פעמית, ולא כל אדם שמתאים לגדל ילד מתאים או פנוי לנהל עבורו נכסים תחת פיקוח לאורך שנים.
גם כשההורה עצמו הוא האפוטרופוס, החוק מגביל את חופש הפעולה ברכוש הילד. סעיף 20 לחוק מונה במפורש פעולות שההורים אינם מוסמכים לבצע בשם הקטין בלי אישור מוקדם של בית המשפט, וביניהן: "העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה"; "פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק"; "נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין"; "נתינת ערבות"; ו"פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין".
התוצאה המעשית מפתיעה משפחות באופן קבוע. הורה שנותר לבדו, שהילד ירש מחצית מהדירה, ושמבקש למכור אותה כדי לעבור לדירה קטנה יותר, אינו יכול לעשות זאת בכוחות עצמו. הוא נדרש לפנות לבית המשפט מראש. אותו כלל חל על כל פעולה שתוקפה תלוי ברישום, ועל כל עסקה בין הילד לבין ההורה או קרוביו. אלה בדיוק העסקאות שנראות למשפחה כעניין פנימי, והן אלה שדורשות אישור.
מעל כל אלה עומד סעיף 17 לחוק, שקובע את אמת המידה: "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין". זהו הרף שלפיו נבחנת גם התנהלותו של אפוטרופוס שמונה, ולא רק של הורה.
מי שרוצה שליטה על העיתוי ועל אופן השימוש בכסף, ולא רק על זהות מנהלו, צריך לעצב זאת בצוואה. עריכת צוואה מאפשרת הסדרים שאינם קיימים בדיני האפוטרופסות, כמו הוראות בדבר ייעוד הכספים או פריסת ההעברה לאורך זמן. אפוטרופסות מנהלת רכוש עד גיל 18, וצוואה היא הכלי שקובע מה יקרה איתו אחר כך.
כשיש יותר ממועמד אחד
איפה גישור נכנס לתמונה
לא כל מחלוקת בנושא הזה מגיעה לבית המשפט מתוך עוינות. לעיתים קרובות מדובר בשתי משפחות מוצא שכל אחת מהן משוכנעת שהיא הבית הנכון לילד, ושתיהן פועלות מתוך אהבה. הליך משפטי במצב כזה נוטה לקבע עמדות ולהפוך את הילד לזירה.
גישור משפחתי מאפשר לברר את השאלה המעשית שמאחורי המחלוקת: היכן הילד ילמד, מי זמין בפועל בשעות אחר הצהריים, איך נשמר הקשר עם הצד השני, ואיך מתקבלות החלטות משמעותיות. הסכמות שנבנות כך יכולות לעמוד לפני בית המשפט כבסיס להחלטה, במקום שהוא יידרש להכריע בין שתי תביעות מתחרות.
גם בשלב התכנון, לפני שקרה דבר, שיחה מונחית בין ההורים לבין המועמד ובני משפחתו מונעת חלק גדול מהסכסוכים העתידיים. מסמך שנכתב אחרי שיחה כזו מדויק יותר, ומעורר פחות התנגדות אם וכאשר יגיע לבית המשפט.
שאלות ותשובות
שאלות נפוצות על מינוי אפוטרופוס לילדים קטינים
אפשר להביע בצוואה את הרצון מי ישמש אפוטרופוס, אך הצוואה עצמה אינה ממנה. סמכות המינוי נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. החוק מנחה את בית המשפט לפעול לפי ההוראות שבצוואה או במסמך הבעת הרצון, ומאפשר לו לסטות מהן אם ראה שטובת הקטין מחייבת זאת.
סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני. ההעברה נעשית מכוח החוק ואינה דורשת הליך או צו. בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס בנוסף לאותו הורה, אך לפי סעיף 30 רק מסיבה מיוחדת ולאחר שניתנה להורה הזדמנות להשמיע טענותיו.
ההבדל הוא בעיתוי. מסמך הבעת רצון נועד לתקופה שבה ההורה עדיין בחיים אך בשל מוגבלות חדל להיות מסוגל לדאוג לילדו ולקבל החלטות לגביו. הבעת רצון בצוואה נועדה למקרה של פטירה. מי שערך רק אחד מהשניים כיסה תרחיש אחד והשאיר את השני ללא מענה.
לא. ייפוי כוח מתמשך נוגע לענייניו של עורך המסמך עצמו: רכושיים, אישיים או רפואיים. הוא אינו הכלי שקובע מי ישמש אפוטרופוס לילד קטין. המסמך שהחוק ייעד לשאלה הזו הוא מסמך הבעת רצון, לצד הבעת רצון בצוואה.
המסמך נערך על ידי עורך דין בעל כרטיס חכם שעבר הכשרה של האפוטרופוס הכללי. אין מדובר בטופס שממלאים באופן עצמאי. לאחר העריכה מפקידים את המסמך במחוז הרלוונטי של האפוטרופוס הכללי לפי מקום מגוריו של הקטין.
הבקשה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור מגוריו של האדם שלגביו מבוקש המינוי, והיא כרוכה באגרה. בהליכים הנוגעים לקטינים בית המשפט נעזר לא פעם בחוות דעת של עובד סוציאלי לסדרי דין ובוחן את התאמת המועמד לצורכי הילד.
לא בהכרח. החוק מבחין בין אפוטרופסות על עניינו האישי של הקטין לבין אפוטרופסות על רכושו, וניתן להפריד ביניהן. ההפרדה מתאימה כשהאדם המתאים ביותר לגדל את הילד אינו בהכרח האדם המתאים לנהל נכסים תחת פיקוח ודיווח לאורך שנים.
סעיף 20 לחוק מונה בין היתר העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של דירה או של יחידה משקית, פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק, נתינת מתנות מעבר לנהוג, נתינת ערבות, ופעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרוביהם. אלה טעונות אישור מראש.
האפוטרופסות מסתיימת עם בגרותו, והרכוש עובר לידיו. הורה שמעוניין בפריסה אחרת של הכספים או בייעודם למטרה מסוימת צריך לעצב זאת מראש בצוואה, שכן דיני האפוטרופסות אינם מספקים כלי לכך.
סיכום: מה כדאי לעשות עכשיו
השאלה מי יגדל את הילדים אם יקרה משהו נראית כמו שאלה של בחירת אדם. בפועל היא שאלה של ארכיטקטורה. החוק אינו מאפשר להורה למנות אפוטרופוס בעצמו, אך הוא כן מאפשר לו להניח לפני בית המשפט עמדה מנומקת שהוא מונחה לפעול לפיה. בין השניים נמצא כל ההבדל בין משפחה שהותירה כיוון ברור לבין משפחה שהותירה שאלה פתוחה.
שלוש נקודות שכדאי לקחת מכאן: פטירה של הורה אחד לרוב אינה מחייבת הליך, כי סעיף 28 מעביר את האפוטרופסות להורה השני מכוח החוק. מסמך הבעת רצון וצוואה מכסים שני תרחישים שונים, ורוב המשפחות ערכו רק את השני. וההחלטה מי מנהל את כספו של הילד היא החלטה נפרדת, שנתונה לפיקוח ולמערכת אישורים שרוב ההורים אינם מודעים לה.
אצל רוב המשפחות מדובר בהשלמה של פגישה אחת או שתיים, ולא בפרויקט. השאלה היחידה שכדאי לשאול היום היא איזה משלושת התרחישים אינו מכוסה אצלכם.
נסגור את הפער לפני שהוא הופך לשאלה
קורל נורמן שבירו - משרד עו"ד וגישור מלווה משפחות בעריכת מסמך הבעת רצון, בצוואות ובהליכי אפוטרופסות, ובגישור במחלוקות משפחתיות סביב טובת הילד. נשמח לבחון איתכם מה כבר מוסדר ומה עדיין חסר.
האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו.